العربية     עברית

סיוע והדרכה בכתיבת עבודות סמינריון
התאמה אישית לעבודת הסמינרון שלך
יצירת קשר 054-6364339 

מונה כניסות : 1694213



סיכום לסמינריון במשפטים- משפט חוקתי

 


מעמדם של עקרונות על לפני 1992:

 

 שני פס"ד הרלוונטים: ירדור ולאו"ר

 

ירדור: תנועת אלעד שמה לה למטורה לשלול את קיום מדינת ישראל והוצעה מחוץ לחוק. חברי תנועת אלעד הקימו את רשימת הסוציאליסטים לצורך השתתתפות לבחירות לכנסת. בתקופה של פס"ד ירדור לא הייתה הוראה מפורשת בחוק הבחירות שהסמיכה את ועדת הבחירות שלא לאשר רשימה מלהשתתף בבחירות על-סמך מטרותיה (קרי לפסול אותה). היום יש סעיף חוק, 7(א) לח"י: הכנסת קובע מפורשות מתי אפשר לפסול רשימה מלהשתתף בבחירות. ועדת הבחירות המרכזית פסלה את הרשימה מלהשתתף בבחירות והם ערערו לביהמ"ש העליון מכורח זכותה לחוק הבחירות. ישנן שתי דעות:

1) דעת מיעוט של חיים כהן: מדובר בזכות להבחר שהיא זכות על שקבועה בח"י: הכנסת. בהעדר הוראה המפורשת שמסמיכה את ועדת הבחירות לא לאשר את ההשתתפות לא ניתן שלא לאשר, קרי לפסול את ההשתתפות.

2) דעת הרוב: (אגרנט) מדבר על עקרון הדמוקרטיה המתגוננת שמשמעה שמדינה לא צריכה לאבד את עצמה לדעת כדי להוכיח שהיא קיימת. דמוקרטיה לא צריכה לתת כלים דמוקרטיים למפלגה שצריכה להרוס אותה. זה מבחינתו לקח השואה. עצם קיום המדינה הוא עקרון על ומצמצם את הזכות להבחר. בזה שונה פס"ד ירדור מתנועת לאו"ר. בפס"ד לא נשלל תוקפו של חוק לכל היותר מכוח עקרון על צומצם היקף הפריסה של זכות יסוד, הזכות להבחר.

פרשנות נוספת היא לבוא ולטעון כי עקרון העל(קיום המדינה) עמד לחוק היסוד(הכנסת). בכל מקרה לא בוטל החוק (ביטול חוק הוא נשק לא קונבנציולי של בהמ"ש מכיוון שזה ביטול רצונו של העם כביכול ולמעשה בעצם ביטול חוק הוא ביטול דמוקרטיה)

 

פס"ד תנועת לאו"ר:

רקע: כשבועיים לאחר הבחירות לכנסת ה-12 החליטה ועדת הכספים של הכנסת להגדיל רטרואקטיבית את מימון הוצאות הבחירות כך שיחול אף לבחירות הקודמות לכנסת ה-12. לכאורה יש שיוויון כי כל מי שנבחר לכנסת מקבל כסף אבל בסופו של דבר יש פגיעה בשיוויון כי אם מפלגות יודעות שלאחר שהן נבחרות באמצעות הרוב שלהם בכנסת הם יכולים לשנות את המימון שלהם מראש אז הם יכולות להוציא יותר כסף . מפלגות שיודעות שמראש הם ייבחרו לכנסת יוציאו יותר כסף ואז יקבלו רטרואקטיבית את הכסף באמצעות שינוי חוק המימון ומפלגות שלא ייבחרו לא יכולות להוציא. "המימון פוגע בסעיף 4 לח"י הכנסת שכן מפלגות הסבורות כי הן תזכנה ברוב בכנסת תוצאנה מראש מעבר למותר בחוק מתוך ציפייה שהם תשננה את החוק בדיעבד לאחר שתיבחרנה לכנסת".

החוק הועבר ברוב הדרוש של 61 ח"כ בכל אחת מהקריאות למעט הדיון המוקדם בהצעת חוק הפרטית. בזמן תנועת לאו"ר הניסוח של סעיף 46 לח"י: הכנסת היה שונה ולא נדרש רוב בכל שלוש הקריאות. לא היה ברור אם היה צריך רוב גם בקריאה הטרומית. על זה הוויכוח

דעות בפס"ד:

1) דעת הרוב: כן צריך רוב גם בקריאה הטרומית ולכן החוק בטל

2) דעת המיעוט: של השופט ברק שלא היה צריך רוב והחוק תקף.

בעקבות פס"ד לאו"ר תוקן נוסח סעיף 46 כך שלא צריך רוב בקריאה הטרומית אלא רק בשלוש הקריאות הנוספות.

בכל זאת החוק מאוד מקומם. השופט ברק הגיע למסקנה שהחוק תקף, שאין בעייה של רוב. החוק נותן מימון רטרואקטיבית. כאן נכנס האוביטר של ברק. (פסקה 30 לפס"ד). האוביטר שואל האם מכוח עקרון-על  ניתן לבטל חוק או אולי אפילו חוק-יסוד?

תשובתו של ברק: באופן עקרוני אין מניעה לבטל חוק מכוח עקרון-על. כלומר משפטית אין מניעה אלא מה הוא לא מעז לעשות כך מכיוון שאין קונצנזוס בחברה, אין לגיטימציה בחברה למהלך כזה מצד ביהמ"ש. מה הבעייה לבטל חוק כנסת מכורח עקרון-על:

1) זיהוי: מהן עקרונות העל, איפה מוצאים אותם, האם יש הסכמה מהם העקרונות האלו והאם הם רשומים איפה שהוא. נכון שיש עקרונות על שהם ברורים במהות האנושות שמכוחם אפשר אפילו לבטל חוקה. אבל במקרים שהם לא קיצוניים יש בעיה לזהות אם עקרונות העל תקפים.

2) הסכמה: האם הציבור מסכים לתוכנם של עקרונות-העל והאם הציבור מסכים שבהמ"ש יעשה כזה מהלך?

3) מוסדית: זהוי מהפכה מוסדית ביחסי ביהמ"ש-כנסת

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עקרונות על מאז 1992:

 

מלאו"ר ועד עכשיו בכל זאת מפעם לפעם ביהמ"ש שוב ושוב מעלה את השאלה התאורטית הזאת אבל רק בהערות אגב או בצריך עיון. חשין בפס"ד רובינשטיין מעלה את השאלה האם חוק יסוד שינציח חוסר שיוויון הוא נורמטיבי (למשל גיוס בני-ישיבה).

 

אחרי 1992 עולה שאלה האם יש יותר סיכוי או פחות סיכוי שביהמ"ש יבטל חוק מכורח עקרון-על. שתי דעות:

1) יותר סיכוי: טוענת שביהמ"ש "מתרגל" לבטל חוקים מכורח חוקי יסוד אז אפשר לעלות מדרגה ולבטל חוקים מכורח עקרונות-על. ביהמ"ש פחות יחשוש לבטל את החוק.

2) פחות סיכוי: יש חוקי יסוד חדשים (כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק). החוקים האלו כוללים זכויות שמכוחם ביהמ"ש לפעמים מבטל חוק. במקום שביהמ"ש יבטל חוק מכוח עקרון-על הוא יפרש בהרחבה את חוקי היסוד הקיימים ואז הוא ימצא שם הכל (דמוקרטיה למשל וכד').

 

! ככל שעקרון העל הוא חשוב יותר, ככל שהוא יותר יסודי, כמו עצם קיום הדמוקרטיה, ככה גובר הסיכוי לבטל חוק באמצעותו (למשל אם יעבור חוק המבטל את הדמוקרטיה אז אפשר לבטלו באמצעות עקרון העל הדמוקרטי).

 

רקע לח"י החדשים: (אחרי 1992)

חוקי היסוד החדשים זה כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק. זה פעם ראשונה שיש ח"י שמסדירים זכויות אדם. עד 1992 ח"י הסדירו את מבנה השלטון. איך עברו חוקי היסוד החדשים ומה הרוב בו עברו: חוק יסוד: חופש העיסוק 1992 עבר בקריאה האחרונה ברוב של 23 ח"כ ללא מתנגדים. ב-1994 עבר תיקון של חוק היסוד:חופש העיסוק ועבר ברוב גדול של 80 ח"כים.

ח"י:כבוד האדם וחירותו עבר ברוב של 32 מול 21 מתנגדים.

היסטוריה של ח"י:

הרקע ההיסטורי מתבסס 28 בספר של רובינשטיין. מאז קום המדינה יש ניסיון להעביר מגילת זכויות אדם בארץ ללא הצלחה. למה כאן זה כן הצליח? בשנת 1991 נעשה מהלך שנקרא אטומיזציה של הצעת חוק זכויות אדם, חילק את מגילת זכויות האדם לחלקים במקום מקשה אחת (כמו החלטת הררי). יש חלוקה של הצעת חוק יסוד:זכויות אדם לחמישה חלקים:

1) כבוד האדם וחירותו – הצליח לעבור

2) חופש העיסוק – הצליח לעבור

3) זכויות במשפט - תקועה

4) חופש הביטוי וההתאגדות - תקועה

5) זכויות חברתיות - תקועה

 

הרעיון מאחורי זה לתת סיכוי לתת לכל הצעה בנפרד וכך להגדיל את הסיכוי לחלקם לעבור. חופש הביטוי לא כלול בח"י:כבוד האדם וחירותו והיום יש מחלוקות אם חופש הביטוי צריך להכלל בח"י: כבוד האדם וחירותו ואם אפשר לפרש את החוק כך שחופש הביטוי יהיה כלול.

זהו נושא של זכויות מנויות ובלתי מנויות. זכויות מנויות הם אלה שמוזכרות במפורש בחוקים החדשים ולא מנויות לא מוזכרות במפורש אך לגביהן ישנה מחלוקות אם אכן יש להכלילן בח"י החדשים.(למשל חופש הביטוי)

למה אי אפשר היה להעביר את מגילת זכויות האדם במקשה אחת בארץ:

1) שיוויון:

א. דת ומדינה: הייתה בעייה קשה אם הזכות לשיוויון. המגילה חייבת לכלול את הזכות הזאת. הבעייה הייתה עם חוק השבות שנותן עדיפות ליהודים להגיע לארץ אינו שיוויוני ואי-אפשר לוותר עליו ולכן ויתרו על המגילה. כמו"כ חוק שיפוט בתי דין רבניים: הדת לא שיוויונית ביחס למינים (הדיינים בבתי הדין הם רק גברים, זכויות קניין ועוד סוגיות בהן אין שיוויון) ואי-אפשר לוותר על החוק הזה בגלל המפלגות הדתיות.

ב. חופש התנועה: הזכות לחופש תנועה בתוך ישראל לא מנוייה מפורשות בח"י:כבוד האדם וחירותו. מה שמנוי זה להכנס ולצאת מהארץ. למה זה לא מנוי? למשל סגירת כבישים בשבת מונע חופש תנועה בשבת ואי-אפשר לוותר עליו בגל הדתיים.
2) בקורת שיפוטית: בדיקת חוק אם הוא תואם לחוקה ואם לא אז מבטלים אותו. האם יש רצון להכניס סעיף מפורש של בקורת שפוטית. בפועל הכנסת החליטה שלא להכניס אבל זה קיים היום.

 

 

 

 

המזרחי: (בסוגיית האם יש בסמכות הכנסת לכונן חוקה)

 

רקע: היה חוק שנקרא חוק ההסדרים (חוק גל) שבא להסדיר את חובות המושבים והקיבוצים. החוק מחק חלק מהחובות. חוק גל המקורי עבר לפני 1992 ולפני חוקי היסוד החדשים. בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו יש סעיף(10) שקובע שמירת הדינים שפירושו שחוק ישן שחוקק לפני חוק כבוד האדם וחירותו אינם כפופים לחוק החדש ולכן אי אפשר לגעת בחוק. אלא-מה, חוק גל תוקן והשאלה אם התיקון עומד במבחני חוק יסוד:כבוד אדם וחירותו. הבעיה העיקרית שיש בעייה בקניין של הנושים (בנק המזרחי) שמעוגן בסעיף 3 בח"י:כבוד האדם וחירותו.

 

שמגר: - תורת הריבונות הבלתי מוגבלת של המחוקק:

תשובתו של שמגר אומר שיש סמכות לכנסת לכונן חוקה. הכנסת היא הרשות המחוקקת העליונה, ריבונותה בלתי מוגבלת וכל ההגבלות עליה יכולות לבוא אך ורק מעצמה מתוך כבילה עצמית. מכח עליונותה היא יכולה לקבוע את מדרג הנורמות. יש תורה של אקצין ששמגר דוחה שאומרת שכדי ליצור נורמות מדרגות שונות צריך מוסדות שונים-כל מוסד יכול ליצור רק סוג אחד של נורמות. שמגר לא מסכים כי אמפירית אנו רואים שאותו מוסד יכול ליצור נורמות מדרגות שונות כמו למדל הכנסת. מכוח ריבונותה של הכנסת היא קובעת את המדרג ואז מסווגת כל אמירה למה שהיא רוצה (קרי אמירה א' היא חוקב ואמירה ב' היא חוק).

את נושא הרציפות החוקתית הוא מקשר את לעליונותה של הכנסת. מרגע יסודה של הכנסת היה בכוחה הן לחוקק והן לכונן. שמגר מעדיף חד וחלק את עקרון ריבונותו של המחוקק על דעתו של אהרון ברק. הבעייתיות בגישה זו היא זו: שמגר אומר שמכוח העובדה שהכנסת יכולה לכבול את עצמה היא יכולה לתת חוקה. זהו העקרון הבסיסי של שמגר. והבעייתיות בכך היא שכבילה לא יכולה ליצור עליונות. יש חוקים רגילים שכוללים הוראות כבילה, וחוקה לא יכולה להיות בעלת כבילה עצמית כי חוקה היא עליונה מטבעה.

 


                                                                                              טלפון ליצירת קשר 24/7    :    03-6555754                             
                    
             מכירות: 054-6364339
            פקס:   077-4703630   משרד: 077-4024065 
               כתובת מייל:    sgl@netvision.net.il
           כתובת המשרד: בן גוריון 4, מספר 102, קומה ראשונה, כניסה 1, בצמוד לבית האדום. נס ציונה

 נגב אקדמיק כתיבת מאמרים l    נגב אקדמיק סיוע בכתיבת עבודות    l לוח המורים של נגב אקדמיק    l  נגב אקדמיק סיוע בכתיבת עבודות סמינריון  
 
 
   נגב אקדמיק ספריית מידע       נגב אקדמיק סיוע בכתיבת עבודות בשפה הערבית  l  לוח מורים נגב אקדמיק, האתר החדש של נגב אקדמיק

2all בניית אתרים